קטגוריות
מיוחדים

מסעדת הפטריות, ליסבון.

מסע ב 8 מדינות, יותר ממאה מסעדות ו/או בתי קפה ו/או שווקים ו/או משאיות מזון – פוד טראק – אם תרצו את זה סקסי יותר – השפיע. החלטתי שאני לא רק אשת שירות מצוינת אלא יכולה גם לכתוב על זה. ועל מה שאני אוכלת.

אני לא מבקרת מסעדות. אני לא מתיימרת להבין או ליישב את הסכסוך בין כוסברה לפטרוזיליה או להתפעם מעגבניה שנולדה וגדלה בעמק חרז ועברה לתל אביב. צמד המילים "טעם מדויק" לא עושה לי כלום ולעיתים אני יכולה להסתפק במשולש פיצה רימיני בלחן עממי הישר מקניון לב המפרץ.

מסע ב 8 מדינות, יותר ממאה מסעדות ו/או בתי קפה ו/או שווקים ו/או משאיות מזון – פוד טראק – אם תרצו את זה סקסי יותר – השפיע. החלטתי שאני לא רק אשת שירות מצוינת אלא יכולה גם לכתוב על זה. ועל מה שאני אוכלת.

הוספתי לעצמי 7 קילו כדי להגשים את המטרה שלי – חקר עולם ניהול המסעדות האירופאי. הקרבה קשה אך לא בלתי אפשרית. כשניים וחצי קילו בחודש נשמע הגיוני לחלוטין. מסעדה אחת היתה שווה את זה ויותר – מסעדת Santa Clara dos Cogumelos, ליסבון, פורטוגל.

קוגומלוס = פטריות.

למסעדה הגעתי במקרה, כלומר לא במקרה היא ממוקמת ליד הבית ששכרתי. הכוונה, אם היא לא היתה ליד הבית, לא הייתי מודעת לקיומה. מסעדה בבניין קטן, קומה שנייה, מתוך שתיים. כל פעם שחזרתי הביתה הייתי רואה דרך החלונות אנשים סועדים ותהיתי מה יש שם.

המסעדה נמצאת בלב שוק santa clara  ובימי שלישי ושבת מתקיים ממש שם שוק פשפשים הגדול ביותר בליסבון – Ladra flea market, באזור העתיק של העיר – צמוד צמוד לשכונת אלפמה הידועה.  

לא זוכרת בדיוק באיזה יום זה היה, אבל עבדתי כל היום בבית, הגיע הערב, הייתי ממש רעבה ולא התחשק לי ללכת רחוק. יצאתי מהבית ומולי ראיתי את המסעדה. החלטתי סוף סוף לגשת אליה. עליתי לקומה השנייה. בסוף המדרגות, מימיני ראיתי כמות מכובדת של ספרים מונחים בכל מקום. ספר אחד בגודל בריטניקה לנוער, הכי גדול מבין כולם, תפס את תשומת ליבי. הכותרת – Jerusalem. מעניין, אמרתי לעצמי. המשכתי.

"שלום, מקום לאחד"

"יש לנו מקום לשעה בלבד" – התנצלה המארחת/ברמנית/מלצרית במידת הצורך.

הסיבה שהיא מתנצלת ברורה. הפורטוגלים אוהבים לשבת שעות במסעדות. הם לא אוכלים והולכים. אחרי כל מנה – הפסקה – סיגריה – עוד דרינק – נו, הבנתם. הם יוצאים למסעדה להנות ולאו דווקא לאכול.

"שעה תספיק לי".

התיישבתי. ליד החלון. וואוווו. לא דמיינתי. לא חשבתי. פתאום הבנתי מדוע המסעדה יושבת לה אי שם בקומה השנייה בבניין לא הכי מרשים. גלוית נוף מרהיבה – נהר הטז'ו  – בדיוק מולי. מושלם!

עיינתי בתפריט.

רגע. מה קורה פה. בכל מנה מוטיב חוזר. לקחתי פטריה ועכשיו אני הוזה? כל המנות במסעדה מבוססות על סוגים שונים של פטריות. איך פספסתי את זה ?!

אני מרימה מבט, מסתכלת מסביבי … והקירות – והספרים – והתפריט. הכל על טהרת הפטריות. איך פספסתי את זה?!

בסוף החוויה הזו הצלחתי להסביר לעצמי איך פספסתי את הפרט הקטן והכל כך חשוב הזה: מדובר במקדש פטריות שבנוי ומעוצב, כולל התפריט, בטוב טעם. כזה שלא תוקף אותך ומכריח אותך. כזה שמקבל אותך בחום ובאהבה ורוצה להעשיר אותך ולתת לך חוויה מיוחדת שעוד לא הכרת. כך הרגשתי.

אני מאד אוהבת פטריות. התרגשתי. רציתי להזמין את כל המנות בתפריט. הכל היה נשמע מעולה.  הזמנתי 2 מנות ראשונות – מוס פטריות עם קצת לחם וסביצ'ה פטריות חלומי, אחת עיקרית – רביולי במילוי גבינת עיזים, תרד ורוטב פטריות וקינוח קרם ברולה מפטריות כמהין. כמות שהקיבה המוגדלת שלי יכולה להכיל.

מנת הרביולי המושלמת והבלתי מתפשרת עם פטריות גמצוץ (מורל)

הבעלים של המסעדה – מר פינטרלי – איטלקי חייכן, הוא גם איש השירות. אני בכוונה מציינת איש שירות כי הוא לגמרי היה האחראי על ההנאה הצרופה שחוויתי במסעדה הזו ולא רק מלצר שרוצה לרדת ממשמרת עוד לפני שהוא עלה. השירות שהוא, יחד עם הצוות המצומצם שלו, נותן לאורחי המסעדה, ואני בכוונה אומרת אורחים ולא לקוחות, הוא מעל לכל רמת שירות שאני מכירה. הוא רגיש לצרכי האורח, אדיב וחייכן. הוא משלב שירות של מסעדה בסטנדרטים גבוהים מאד, סטייל מסעדת שף – ולא פחות, בצירוף יחס אישי וחמים התואם מסעדה עממית וביתית.

כששאלתי אותו, למה דווקא פטריות, התשובה שלו היתה פשוטה וכנה – "אני פשוט אוהב פטריות". הוא הרחיב כשניסה להסביר לי שבפורטוגל לאף אחד לא אכפת מפטריות ולכן זה הופך אותו ל"מומחה" בתחום. מקורי.

השירות במסעדה בצירוף האוכל הטעים ביותר שאכלתי בעיר ליסבון, הם אלה שגרמו לי לחזור שוב, מספר פעמים, ולטעום, כמעט, את כל מה שיש לתפריט להציע. אז אם אתם מחפשים מסעדה מומלצת בליסבון – אל תפספסואותה.

אני כל כך שמחה שהמסעדה היתה צעד מהבית  – אחרת איך הייתי יודעת מהי פטריית גמצוץ?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *