קטגוריות
רומניה

פגשתי היפסטר רומני

"היפסטר – הוא מושג גמיש המשמש לעיתים לתיאור תת – תרבות של צעירים מהמעמד הבינוני ותושבי מרכזי ערים גדולות הנוטים לאמץ באופן אקלקטי ומודע לעצמו אספקטים מודרניים של תרבות הנגד כגון הקשבה למוזיקת אינדי וחוש אופנה כביכול נון-קונפורמיסטי"

"היפסטר – הוא מושג גמיש המשמש לעיתים לתיאור תת – תרבות של צעירים מהמעמד הבינוני ותושבי מרכזי ערים גדולות הנוטים לאמץ באופן אקלקטי ומודע לעצמו אספקטים מודרניים של תרבות הנגד כגון הקשבה למוזיקת אינדי וחוש אופנה כביכול נון-קונפורמיסטי" כך ויקיפדיה.

התמקמתי בביתה הענקי של חברתי מזה 17 (!!) שנה בצפון בוקרשט. בית מעוצב, טכנולוגיה מתקדמת, כזה שרק אפשר לחלום עליו בתל אביב. לפחות מבחינתי. כמו מארחת טובה ואורחת ממושמעת, היא לקחה אותי לסיבוב בעיר.

חנינו את הרכב ליד piata unirii, כיכר מזרקות מאוד מרשימה, לחובבי המזרקות כמובן, בסמוך לקניון unirea ופסיעה קלה מהעיר העתיקה. מטיילות, מתעדכנות. היא מסבירה לי על החיים ברומניה, על רילוקיישן. אני מצידי בינתיים מנסה להבין מדוע רומניה.

לא עבורה. עבורי.

עבורה זה ברור – דרכון. משפחה.

טיול בעיר העתיקה מגלה רחובות ובניינים כמו שרק אירופה המזרחית יכולה לספק לעולם. עם זאת, קיימת הרגשה של נטישה. חנויות ריקות, בניינים עזובים והרבה מאוד פוטנציאל לא ממומש. מוצאת את עצמי תוהה בכל מטר, בכל דקה – "תראי אבל פה יכולה להיות חנות יד שנייה", "יואו מסעדה צמחונית תבוא כאן בול", "הבניין הזה מושלם להוסטל" … הבנתם את הרעיון.

טוב, זו לא תל אביב. אי אפשר לצפות. גם אין סיבה.

יולי. בארץ חם. פה התחיל טפטוף. אירופה.

התיישבנו לקפה כתירוץ למכסה מהגשם.

ולפתע פתאום, נפתח שער ליקום מקביל ולאחר צעד אחד בלבד חצינו אותו. מאחורי הדלפק המתין בחור נאה, לבוש בגדים צמודים שחורים ונעלי אוקספורד חומות, כמובן גם גרביים, מברך אותנו לשלום ומציע קפה.

מבט נוסף לכיוון צד ימין מגלה כי מדובר בכלל בחנות אופניים.

בית קפה? חנות אופניים? ספרייה?

מאוד התרגשתי מהרעיון שקיים בחור שמנסה לעשות דברים אחרת בעיר כמו בוקרשט. בעיר שעדיין מפחדת, לטעמי, לנסות. שחושב מחוץ לקופסא בזמן שכל שאר המקומות נראים אותו הדבר. שאוהב את מה שהוא עושה ועושה זאת מתוך שליחות. הוא מחדש, הוא מרגש, הוא נון – קונפורמיסט. היפסטר רומני. הזקן כלל לא הסגיר אותו ככזה.

אז נכון, אפשר להתלבש בצורה מסוימת, אפשר לדבר ולחשוב שונה, אפשר להקשיב למוזיקת אינדי ולא לקולדפליי אך המעשים שלנו הם אלה שלבסוף יגדירו אותנו. אנחנו ננסה לבדל עצמו מתרבות שלמה או ננסה "לחיות ללא שורשים"  

הרי כל ההיפסטרים חושבים אחרת, כל ההיפסטרים מיוחדים בצורה שונה, כל ההיפסטרים מבדילים עצמם מהתרבות המיינסטרימית, אך עם זאת יוצרים לעצמם תרבות היפסטרית משל עצמם ויוצרים למעשה קבוצה משל עצמם. הנה פתאום, הפרט הוא כן חלק מקבוצה. קבוצה שרוצה או מעוניינת לחשוב ולפעול שונה.

אך האם אנחנו מאמינים בשוני הזה וחיים עפ"י האמונה ולא רק מתלבשים לפיה? האם נרצה שדברים יראו אחרת ונפעל לשם? האם חשבנו על רעיון והצלחנו ליישם אותו דה פקטו או להביא עצמנו לכדי פעולה?

צאו מהקופסא ותתחילו לחיות את השוני שבכם. אני התחלתי.

הקפה היה טעים!

la vita e velo

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *